אהבה ממרחקים

מאז הבוקר בו התחילה המלחמה באיראן אני חושבת עליהם. על הזוג הזה.

הם הכירו בטיול שלה- אחרי צבא.

הוא אמריקאי, היא ישראלית והם נפגשו בתאילנד ממש במקרה. כשהוא היה בנסיעת עבודה לא סטנדרטית.

כשהתחיל כל הבלגן בארץ (זה שנראה כבר רחוק אבל עדיין לא נגמר...),

היא עלתה על טיסה והגיעה ישירות למילואים.

כן כן, גם היא מאלה, הטובות והטובים שלנו.

אמא שלה נכנסה לממ"ד, אח שלה גם גויס למילואים.

והוא- לא הפסיק להרגיש.

וככל שחלפו הימים, הוא סיפר, שהרגיש רק יותר.

כשהסתיים אחד הסבבים והיא חזרה הביתה, הם דברו עד חצות (שלנו) ב-2 בלילה הוא שלח לה הודעה: "אני עולה על טיסה. לא משאיר אותך לבד עם כל זה."

הם באו אלי כ 4 חודשים אחר כך, עם ברק בעיניים.

לעצב טבעות.

חתונה קטנה ומרגשת. אמיתית כזו.

 בלי הרבה רעש, אבל עם הרבה משמעות.

 על כל טבעת חרוטה מילה אחת: "ברית".

בימים שבהם כל כך קל להתבלבל, לשקול פעמיים, לוותר – הם בחרו להתחייב. לא רק זה לזו – אלא גם למה שהם מאמינים בו ולמרות כל העומד ביניהם ובפניהם.

יש משהו בחברות ולבטח בזוגיות

בין אנשים, בין יבשות, בין מדינות.

נהיה שונים ככל שנהיה,

מרוחקים פיזית עם המון אוויר ו-ים בינינו אבל עם ברית שלא נשברת, ננצח.

אז אם חברות, לבטח זוגיות מנצחת.