"מה דעתך על כיריים במרכז האי, זה נח?"
שאלה שנלווה אליה כמעט תמיד מבט תוהה, מתנדנד, לרגע מבקש אישור להשאר במקום המוכר והנח ו'ללכת על בטוח' ולרגע מתפלל שהתשובה תהיה וודאית- 'נח, מצוין ואפילו- מומלץ'.
התשובה האמיתית טמונה ב'פוזיציה של כל הקומפוזיציה'
כל עוד שאר האביזרים ימוקמו נכון כך שהעבודה במטבח תהיה רציפה, אפשר להתפרע (התפרעות קטנטונת, לא להתבלבל) לאוורר את השיממון, לחדש הרגלים ואפילו להנות מהם.
וב 'שביל' הנוכחי שלי ובשם קומפוזיציה אחרת-
"זה באמת נח ככה על האצבע?"
גם כאן נילווה בדיוק אותו המבט המתנדנד בין 'מוזר ולא נראה נח' לבין 'דווקא בא לי, נראה מעניין'.
אז הפוזיציה חשובה כאן לא פחות.
הטבעת על היד יכולה להיות שעות, לא ליפול, לא להציק, לא ללחוץ ובתנאי שהיא במקום הנכון לה(!) והמידה מתאימה.
אה...ויש גם להתפרע עם הקומפוזיציה.
לשלב, להוסיף עוד שכנות או... לענוד אותה עם כל כבודה ולנגן משהו פרוע.(כאן אני יותר רגועה 'מינורית' - נגינת שירי דיכאון הם יותר הצד החזק שלי) .
בשני גילגולי המקצועיים, אדריכלות וצורפות, למדתי שהרבה דברים נשארים קבועים, אבל אפשר לשנות, לחוות ולנסות.
וחשוב לאחוז חזק בהרגלים חשובים וטובים,
לשחרר במקומות שאפשר להתנסות בהם, מקסימום יהיה כייף ומיוחד.
כשמדובר בטבעת- אפשר בקלות להסיר, להעביר לזרת
ו-אז להחזיר (:
אירית